1. בדומה לקיבוצים רבים ברחבי הארץ, כך גם קיבוץ סער עובר בשנים האחרונות שינויים רבים; חלקם שינויים תרבותיים וחברתיים וחלקם שינויים בזכויות הרכושיות ובזכויות המשפטיות של החברים. התובענה בתיק זה עוסקת בסדרת החלטות שהתקבלו בקיבוץ, שעניינן שיוך דירות מגורים לחברים.
בכתב התביעה עותרים התובעים - קבוצה של חברי קיבוץ - להצהיר כי דין חלק מהחלטות הקיבוץ וחלק מהוראות תקנון הקיבוץ, העוסקות בשיוך דירות לחברים, להתבטל, בין מחמת היותן נוגדות את הוראות הדין, או הוראות המינהל ובין מחמת היותן הוראות מפלות, מקפחות ובלתי סבירות.
הואיל וטענות התובעים מתייחסות למספר החלטות ולמספר הוראות בתקנון, אפתח תחילה בתיאור הרקע לעתירה ולאחר מכן אדון בטענות התובעים כסדרן.
רקע
2. קיבוץ סער הוא קיבוץ ותיק המצוי בגליל המערבי. במועד הרלבנטי להגשת התובענה היו בקיבוץ כ - 140 חברים מעל גיל 30 מתוכם כ - 50 גמלאים. קיבוץ סער מאוגד כאגודה שיתופית. כמו קיבוצים אחרים גם קיבוץ סער הוקם מתוך תפיסה שיתופית, שהשתרעה הן על שיתוף קנייני והן על שיתוף באורחות החיים (ראו סקירת הרעיון השיתופי בקיבוצים בע"א 1773/06
אלף נ' קיבוץ איילת השחר (ניתן ביום 19/12/10)).
שינוי העיתים והשינויים בחברה הישראלית בכללותה ובתנועה הקיבוצית בפרט, לא פסחו גם על קיבוץ סער והחל משנת 2002 החל בקיבוץ תהליך להפרטת אמצעי הייצור ולשיוך נכסים לחברים.
3. ביום 7/11/02 התקבלה באסיפת החברים החלטה שבה הוחלט להתחיל בהליך שיוך דירות לחברים (להלן: "ההחלטה המקבעת"). בהחלטה זו החליטו חברי הקיבוץ לפעול במתווה הקבוע בהחלטה 751 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. כן הוסכם כי המועד הקובע לבחינת זכויות החברים יהיה 7/11/02. בהחלטה נאמר כי שיוך הדירות מותנה בקביעת הסדר מפורט ושינוי תקנון הקיבוץ והתאמתו לשינוי המוצע, מתוך שאיפה כי בסופו של תהליך ירשמו זכויות כל חבר בדירתו בלשכת רישום המקרקעין. כבר כאן נציין כי ההחלטה בנוגע לשיוך דירות לחברים הייתה רק חלק מתהליך השינוי שהחל בקיבוץ סער ושכלל גם מעבר לתמחור משרתו של כל חבר - שכר דיפרנציאלי, ושיוך נכסים יצרניים של הקיבוץ (ראו נ/5 סעיף 6).
4. בעקבות ההחלטה המקבעת החלו להתקדם הליכי השינוי. ביום 29/7/05 התקבלה באסיפת הקיבוץ החלטה על שינוי התקנון בנוגע לשיוך דירות המגורים. ביום 18/12/03 אישרה האסיפה את שינוי התקנון בכל הנוגע לשיוך נכסים יצרניים. כל ההחלטות האמורות הועברו לאישור רשם האגודות השיתופיות ואושרו כדין (כל ההחלטות להלן: "תכנית השיוך").
לאחר אישור תכנית שיוך הדירות הוכנה רשימת החברים שהיו חברים ביום הקובע, 7/11/02, וחושב הוותק שצבר כל אחד מהם.
5. התובעים כולם הינם חברי הקיבוץ. כל התובעים, למעט התובעת 2, גלית כהן, אינם ילידי הקיבוץ. פרט לגלית כהן הצטרפו כל התובעים לקיבוץ במהלך השנים, כאשר תחילה התקבלו כמועמדים ולאחר תקופת זמן התקבלו כחברים. התובעת 2 הינה בת קיבוץ אשר עזבה אותו בתום שירותה הצבאי ושבה לקיבוץ לאחר נישואיה לתובע 1.
6. בשנת 2008, לאחר שהוכנה תכנית חלוקה לבתי המגורים, ועל פי תכנית השיוך הופנו החברים למינהל מקרקעי ישראל על מנת לחתום על חוזי חכירה נפרדים לדירות ששויכו להם. התובעים, אשר סברו כי חלק מהתנאים שנקבעו בתכנית שיוך הדירות והנכסים היצרניים הינם מקפחים, בלתי סבירים ומנוגדים להוראות דין שונות, הגישו את תביעתם בתיק זה ועתרו כי בית המשפט יתערב בהחלטות ויורה על ביטול או שינוי חלק מתנאי תכניות השיוך.
בכתב התביעה העלו התובעים טענות הן ביחס לתכנית לשיוך דירות המגורים לחברים והן בנוגע לתכנית לשיוך נכסים יצרניים. בסופו של יום, ולאחר שהושגו הבנות שונות, הודיעו התובעים כי הם מבקשים למחוק את כל הטענות בנוגע לתכנית לשיוך נכסים יצרניים ונותר לדון רק בטענות בנוגע לשיוך הדירות (ראה פרוטוקול מיום 17/3/11).
7. לאחר הגשת התביעה ועם התקדמות ההליכים לשיוך הדירות, הגיש הקיבוץ בקשה למתן סעד זמני למנוע מהתובעים להתקשר עם המינהל בהסכמי חכירה, אלא אם יקבלו על עצמם את כל החלטות הקיבוץ ויחתמו על תכנית השיוך (בקשה מס' 5). הבקשה הובאה בפני השופט א' קיסרי, שנתן צו ארעי. לאחר מכן הועבר הטיפול בבקשה ובתובענה בפניי. בסופו של יום הושג בין הצדדים הסדר פשרה שאפשר את המשך הליכי השיוך וחתימת התובעים על הסכמי חכירה עם המינהל תוך שמירת טענותיהם של התובעים בתביעה. להסכם הפשרה ניתן תוקף שיפוטי ביום 22/6/09.
8. בטרם אפרט את טענות התובעים שנותרו להכרעה אדגיש כי מטיעוני הצדדים מתברר כי כמעט כל חברי הקיבוץ ובהם מרבית התובעים (חוץ מתובעים 5-6) כבר חתמו על חוזי חכירה עם המינהל וכבר זכו לשיוך דירות המגורים בהתאם לתנאי תכנית השיוך. לעניין זה, כפי שיפורט להלן, חשיבות גם לצורך הכרעה בטענות השונות.
טענות הצדדים
9. חלק מטענות התובעים שפורטו בכתב התביעה שונו במהלך חיי התיק וצומצמו. כמו כן מתברר כי חלק מהסעדים הנתבעים כלל אינם שנויים במחלוקת. על כן אתייחס רק לטענות כפי שפורטו בסיכומי הטענות ואתעלם מטענות שנטענו בהליכים המקדמיים שהתייתרו.
10. הטענה העיקרית המועלית על ידי התובעים הינה כי החלטות הקיבוץ שהתקבלו לפני תיקון תקנון הקיבוץ ביום 7/2/08 וטרם שינוי סיווגו של הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש", הינן בטלות. לטענתם, סמכותה של האסיפה הכללית של החברים לקבל החלטות מוגבלת להוראות התקנון כפי שהיו בתקפן בעת קבלת כל החלטה ולהוראות הדין שהיו בתוקף. במועד קבלת ההחלטה המקבעת ובמועד אישורה של תכנית השיוך, טרם שונה סיווגו של הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש", שינוי שבלעדיו לא ניתן היה לשייך נכסים לחברים וטרם תוקן התקנון המכשיר את השינויים. בשים לב לכך, כך לטענתם, אין תוקף להחלטה מיום 11/7/02 ולהחלטות המאוחרות יותר, הקובעות כי את הוותק שצבר כל חבר יש לבחון עד המועד הקובע. לטענת התובעים המועד הרלבנטי לסיום צבירת הוותק הינו רק בשנת 2008 עם אישור השינויים בתקנון.
11. עוד טוענים התובעים כי מערכת ההתחשבנות בין חברי הקיבוץ לקיבוץ בעת שיוך הדירות, כפי שנקבעה בתכנית השיוך, מנוגדת להחלטה 751 של מועצת המינהל ולתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 (להלן: "תקנות שיוך דירות"). כמו כן טוענים התובעים כי דרך חישוב דמי העזיבה שבהם יזוכה כל חבר מנוגדת לכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ, התשנ"ד-1994 (להלן "כללי דמי העזיבה"). לטענת התובעים הקיבוץ אינו רשאי לגבות כל תשלום כספי מהחברים וכי את ההתחשבנות יש לערוך רק במועד שבו יעזוב החבר את הקיבוץ וימכור את דירתו.
12. לתובעים גם טענות לגבי חישוב ערך הדירות המשויכות לחברים. לטענתם על פי תכנית השיוך היה על הקיבוץ לחייב כל חבר על פי הערך המאזני של נכס - כלומר ערכו של הנכס בספרי החשבונות של הקיבוץ. בניגוד לתכנית השיוך נקבע שווין של הדירות על פי ערך שמאי, דהיינו, על פי הערכות שווי השוק של כל דירה. לתובעים גם טענות לגבי השמאות לגופה ואופן עריכתה וטענות כי נפלו פגמים בקביעת שווים של הנכסים, כמו גם לגבי המועד לשומת הנכסים.